<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג חי"ב</h1>
<h2>דף יג.</h2>
אין כותבין אגרת מרד על היבמה זה הדין פשוט בגמרא כתובות זאת המימרא איתא למ"ד מצות חליצה קודמת למצות יבום שהי' משנ' אחרונה ופסק רב אלפס כי ליתה למשנה אחרונה אלא כמשנה ראשונה דמצות יבום קודמת וליתא נמי להא וכותבין (עליו) [עליה] אגרת מרד ורבינו תם פסק כמשנה אחרונה ואיתא להא ואין כותבין ועוד כתב רב אלפס בפרק (מצות חליצה) [בית שמאי] על ההיא בעי' דאם אמרה נטולה אני מן היהודים לגבי יבם כי לגבי אחר אמרינן יפר חלקו כמו שכתבתי למעלה (ואי פסיק) [ואיפסיק] היבם אינו (נבעל) [כבעל] וכופין אותו שיחלוץ לה וכתב רב אלפס וכן הלכה ונפקא מינה דלא הויא מורדת ודוקא דנדרה בחיי בעלה אבל לאחר מיתת בעלה הויא מורדת ושמעינן מינה ליתא לדשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ע"כ והקשו עליו רבינו אפרים תלמידו והראב"ד כתבו דלא שמעינן אלא דלאחר מיתת הבעל אין כופין לחלוץ אם נדרה דפשט' דמתניתין אבל להיות מורדת (לא פסידא) [לאפסידה] כתובתה מילת' [אחריתי] היא ולא שייך הכא ולא הפסיד' וגם בשתי ישיבות נחלקו בזה הפסק אם כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ולמאן דפסק דאין כותבין אם באה מחמת טענה כגון דאמרה בעינא חוטרא לידא כותבין פי' וכל זה ששניהם אינם רוצי' לחלוץ והיא אומרת ליבם והוא אינו רוצה כתובות ויבמות. אין דין מוציא שם רע בנשואי(ן) אחיו כך פשוט בגמרת כתובות [מ"ו ע"א]. יבמה אם היה היבם בורסי וכיוצא בו מאותן שכופין להוציא יכולה לומר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל כתובות [ע"ז ע"א].
<h2>דף נב.</h2>
יבם שבא לחלוק עם אחיו אף על פי שנוטל שני חלקים כמו בכור כלומר חלקו וחלק אחיו המת אין נותנין לו השני חלקים במצר אחד כמו שאנו אומרין בבכור כי אף על פי שנוטל כמו בכור לא דאמי לבכור בתרא. החולץ ליבמתו הרי הוא כשאר האחים בנחלה על נכסי המת דלא איבד זכותו ואם יש שם אב האב יורשו כדין כל נחלה כך פשוט ביבמות [מ' ע"א]. היבם אינו נוטל חלק אחיו בראוי כבמוחזק ולא בשבח שהשביחו נכסים ודוקא ממה שהשביחו בין מיתה ליבום אבל מה שהשביחו בין יבום לחלוקה שקיל חלק אחיו ממנו וכן כתב הרב רבי' אשר בשם רב אלפס ז"ל ואני לא מצאתי כן בספרי רב אלפס אלא הלכה דרבא דאמר ואפי' בין יבום לחלוקה לא שקיל שבחא דאינו נוטל קודם חלוקה כבכור ואי קשיא לך הא איפסיקא הלכה דבכור יש לו קודם חלוק' התם בעיק' ממונ' הכא בשבחא ע"כ מלשון רב אלפס שמצאתי בהלכותיו וכן נר' עיק' בתר'. היבם אינו נוטל בשושבינו' חלק אחיו כי הוא ראוי ואין היבם נוטל בראוי כבמוחזק ואם חזרה השושבינות חזרה לאמצע כגון ששמח עמה שבעת ימי המשתה ולא הספיק לפורעו עד שמת בתרא [קמ"ד ע"ב].
